בעולם שמלא ברעש, הקשבה הפכה לדבר נדיר.
לא הקשבה לאחרים – אלא הקשבה לעצמנו.
מה מתאים לי עכשיו?
מה מרגיש נכון?
מה לא דורש ממני יותר מדי?
הרגלים שנולדים מתוך הקשבה אינם דרמטיים. הם שקטים, לעיתים אפילו שקופים. אך דווקא הם אלה שמחזיקים לאורך זמן.
גויאבנו (גרביולה) אינו מבקש תשומת לב. הוא אינו מכריח הרגל. הוא פשוט זמין – וברגע מסוים, הבחירה בו מרגישה טבעית.
אנשים שמכניסים גויאבנו לשגרה שלהם עושים זאת לרוב בלי החלטה גדולה. יום אחד הוא שם, ואז עוד יום, ואז הוא הופך לחלק מהרצף.
הקשבה אינה פעולה אקטיבית – היא מצב. וגויאבנו משתלב במצב הזה בלי להפריע לו.