לא כל יום צריך להיות יעיל.
לא כל שעה צריכה להיות מתוכננת.
יש זמנים שבהם הגוף והראש מבקשים קצב אחר.
הקצב הטבעי אינו קצב איטי בהכרח, אלא קצב שמרגיש נכון. כזה שמאפשר רגעים של מעבר, ולא רק נקודות התחלה וסיום. בתוך הקצב הזה, הרגלים קטנים מקבלים משמעות גדולה.
גויאבנו (גרביולה) משתלב היטב ביומיום כזה. הוא אינו מגדיר רגע אחד מסוים, אלא מלווה את היום לפי הצורך. לעיתים בבוקר שקט, לעיתים באמצע הפסקה, ולעיתים בערב.
הבחירה בו אינה בחירה מודעת בכל פעם מחדש. היא נבנית עם הזמן. מהרגע שהוא נכנס לשגרה, הוא פשוט נמצא שם – בלי מאמץ ובלי דרישה.
הרגלים שמתיישרים עם הקצב הטבעי של היום נוטים להישאר. הם אינם נלחמים בזמן, אלא עובדים איתו. גויאבנו הוא דוגמה להרגל כזה.